• Tagit Halperin-Levy

ככה מרגיש מוות



אתמול נסעתי אליו והוא קצת התגעגע והכין דברים נעימים שיהיה לי טוב. הפעיל את החימום ושם נר ריח של רוזמרין ומזג גראפה והכין לי משהו לאכול.

עשינו אהבה על הספה. הגוף שלו התגעגע אלי וכשהוא גמר לענג אותי זינק לשטוף את עצמו ולא נשאר לחבק אותי.

התלבשנו והתחלנו לדבר טכני על החופשה ובאיזו מהירות הוא גולש ומה הסיכוי להיפצע ועברנו לספה וליטפתי אותו ושאלתי אם זה בסדר שנדבר עלינו.

הוא שתק.

ושאל אותי איפה מיכלי ומה שלומה.

עניתי.

שאלתי אם הוא התגעגע אלי והוא ענה כן.

שאלתי אם טוב לו והוא אמר שכן שאני חלק ממנו ומהשגרה שלו ויש בזה משהו שמרגיש בטוח.

אני אמרתי שבהתחלה היתה אינטימיות וכבר אין והוא שתק.

ראיתי שהשיחה לא מתקדמת לשום מקום והצעתי שנעלה לישון למרות שהיה רק תשע וחצי והוא שמח והיתה בו הקלה.

הוא התפשט ונכנס למיטה ארוך וגדול וריחני כמו שהוא תמיד ואני נצמדתי לכתף שלו נושמת את הגוף שלו פנימה אלי ולחשתי "מחר אני נוסעת בבוקר מוקדם"

הוא הנהן.

והוספתי "ולא חוזרת".

הוא אמר: "מה?" ואז "את עוזבת אותי?"

ואני שתקתי ואמרתי כן והוא אמר חבל ושהוא חשב שזה מה שאני מתכוונת להגיד.

אני שאלתי למה לא אמר כלום ואולי חשב שאם לא נדבר זה פשוט יעלם והוא קצת הסכים.

"אני לא מצליחה לדבר איתך". לחשתי.

"אני חייבת אינטימיות בקשר". הוספתי והוא הנהן ואמר לי "את אמיצה" ואני לא הבנתי וחזרתי "אמיצה?" והוא אמר שאני אומרת ועושה.

שתקתי וחיבקתי אותו והיה שקט ביננו ואחרי שתי דקות הוא ישן.

החזה שלו עלה וירד והנשימה הרכה שלו היתה קצובה כזאת ואני לא האמנתי. ומרוב שזה צרב והכעיס ותסכל שכבתי ככה בשקט לידו וקצת עליו שקטה וקפואה ורועשת מבפנים ודמעות נזלו לי על כל הפנים ולא זזתי כי לא יכולתי לעשות כלום עם הגוף וגם לא רציתי להעיר. כל-כך הרבה סבל בא איתי אז שלפחות יישן.

ואחרי חצי שעה או אולי שעתיים או נצח התרחקתי מהגוף שלו וסובבתי את הפנים לכיוון השני והחזה שלי בער בער והייתי קפואה ועלתה לי מחשבה שככה מרגיש מוות.

וחשבתי על כל המתים שבחיים שלי ובחיים שלו ושאלתי את עצמי אם זה עניין של דור שני או משהו והיה בי קוצר נשימה והיתה חרדה. לקחתי שמיכה והתעטפתי ונזכרתי בי ילדה חולה בלילה לא רוצה להפריע אבל כואבת נשענת על הכורסה ומחכה לאור ראשון ככה בדיוק ההרגשה.

קמתי וירדתי למטה והיה חשוך ונפרדתי מהבית שהיה לי ארבעה חודשים ומכל החלומות והסתכלתי על השעון והיה רק עשר וחצי ואני לא יכולה פשוט לקום וללכת באמצע הלילה כי לילה ואני כל-כך עייפה ופתאום בא בי רוגע והתיישבתי על הכורסה ונשענתי לאחור ונשמתי עמוק וקול פנימי לחש לי הכל בסדר. הכל ממש בסדר הכל יהיה בסדר ככה אל עצמי ונזכרתי בי ילדה מרגיעה את עצמי.

חזרתי למיטה והשתחלתי מתחת לשמיכה והוא היה ער וגם ישן וחיבק אותי ואני הסרתי את כל הבגדים ונצמדתי אל הגב והעורף שלו נשמתי הרחתי ונישקתי וכנראה קצת נרדמתי והתעוררתי וליפפתי את עצמי מסביב אליו ועשינו אהבה. נרדמנו ככה שוב מלופפים והדבר הבא שאני זוכרת זה שהשעה שתיים והוא ער וקורא הודעות בטלפון ומסנוור אותי ואני חושבת לעצמי כמה טוב שזה הלילה האחרון הוא לא יעיר אותי בשתיים שוב.

וככה עד שש ערים וישנים ומלופפים ונוגעים ואין מילה ביננו. שקט של מוות וגוף חי ונצמד ובשש ורבע אמרתי לו שאני הולכת והוא אמר טוב ואני אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאלתי אם הוא מאמין לי והוא אמר כן ולחשתי שהייתי רוצה שהוא ילחם עלינו אבל אני מבינה שהוא לא יכול.


0 צפיות0 תגובות