למוטט הכל או להתקדם? - משבר אמצע החיים

משבר גיל 40 המכונה גם ״משבר אמצע החיים״ עשוי להתעורר בפרץ של תשוקה, תנועה, המערערת את הקיים ומבקשת שינוי. הדבר עשוי לסכן הישגים וחיי משפחה, וגם אם לכאורה האדם עתיר כוחות וחדור מטרה - הוא עשוי לחוות בלבול, אשמה, בושה, פחד ואבדן אמון בעצמו.

הצבה מחודשת של מטרות, הצבת גבולות, תקשורת בטוחה ולא נמנעת עשויים לשמר הישגים קיימים ולאפשר התפתחות.

תשוקה גדולה - ואני אומלל

איך נפלתי למצב כזה. מי היה מאמין. כל-כך לא מתאים לי״, אמיר מתבונן בי במבט מיואש.

בן 45, גבר נאה, ספורטיבי, מנהל מצליח בחברה בינלאומית גדולה:

״20 שנה של נישואים בהם אני לא מסתכל ימינה ושמאלה. נאמנות מוחלטת. עסוק כל כולי בבניית הקריירה. מתקדם מתפקיד לתפקיד עם פוקס ברור, משולש קבוע – משפחה, קריירה, ספורט. ועכשיו!״

״מה עכשיו?״

משבר שמסכן את הכל

אמיר נאנח. קל לו יותר להציג עולם מסודר. מורגל לדבר על הצלחות. קשה לדבר את הבושה והאשמה:

״לפני חצי שנה פגשתי אותה בנסיעת עסקים. אין לי מושג איך זה התחיל. זה היה פשוט כזה, טבעי. כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. היא מאיטליה, נפגשנו בלונדון. בבת אחת. תשוקה עצומה, התכתבויות, מחשבות עליה כל הזמן. היא מרכז עולמי. מצב הרוח שלי תלוי לחלוטין בהודעה ממנה – כשמגיעה הודעה אני בשיא מטורף. שמח, אנרגטי, חיוני, סוגר עסקאות.

אם היא נאלמת אני מאבד ריכוז ומרגיש אבוד.

לא מוכן לאבד את המשפחה שלי

ואז, אולי רציתי את זה, זה לא משנה. אשתי לקחה את הטלפון ונכנסה להודעות. תראי, 20 שנות נישואין ואין לי קוד סודי. היית מאמינה? לא עניין אותי. הטלפון שלי פתוח, אפשר לקרוא בו הכל. נכנסה להודעות, קראה, גילתה, היתה לנו שיחה קשה ועכשיו אני פה, במלון. מרגיש כמו קלישאה. מה לי ולכל העניין הזה? אשתי אמרה לי להתאפס על עצמי, לחשוב, לדעתה אני עובר את משבר גיל העמידה. היא מוכנה לדבר על זה ושנעבור את זה יחד. זה יפה, אבל אני לא בטוח שאני רוצה לחזור הביתה, לא בטוח שאני רוצה אותה, לא מבין מה לעשות עכשיו.

הבנות אתה. היא

ספרה להן. נעמי בת 17 ודנה בת 15. אשתי אומרת שאם אני לא מתעשת הן אבודות לי. שלושתן כועסות עלי. אני לא מוכן לאבד את המשפחה שלי. הבנות הן כל עולמי. הפתרון הכי הגיוני הוא לחזור הביתה ולעבוד על זה. אבל אני לא שם. לא רוצה. זה נורמאלי? אחרי שכל החיים בנאדם בונה משפחה בבת אחת להרוס הכל? מה זה הטירוף הזה שנכנס בי?״

משבר אמצע החיים

אמיר מתאר תחושת טלטלה. בגילאים 40-55 גברים ונשים עשויים לחוות משבר, ערעור בזהותם האישית, המקצועית והמשפחתית.

זה שלב בו ההישגים מצטברים, אך גם השאלות הקיומיות צפות:

1. מי אני היום? 

אחרי שנים של קריירה, זוגיות, הורות, עולה תחושת ריקנות.

אחרי שנים בהם מטרות החיים ברורות, העתיד פתוח והכל, לכאורה, אפשרי.

מסתבר שזה לא קל, ועשוי להגביר ביקורת עצמית וליצור תחושה של בלבול, שעמום ואף דכדוך ועצב.

נוסף לכך, אמיר רוצה להעריך ערכו היחסי ״בשוק״, במיוחד אם ערכו ״עלה״ –מצבו הכלכלי טוב בהרבה, מצבו הגופני טוב. שאלות כמו ״האם אני רלוונטי?״ ״האם אני שווה?״ צפות ועולות.

2. מה הלאה? 

ההישגים קיימים. ומה לגבי משמעות? אמיר אומר: ״השגתי כל מה שרציתי ואני לא רוצה לנוח. ציפיתי לנחת, לאושר – וזו אינה בהכרח התחושה.

לאן אני אמור להפנות את הכוחות שלי? אני לא רוצה לנוח. אני רוצה להמשיך ולהתקדם!״

מנוחה וזמן פנוי עשויים להיחוות כדעיכה, הזדקנות, חוסר אונים.

3. האם פספסתי משהו בדרך?  

קיים רצון “לפצות” על מה שלא קרה עד עכשיו.

חשבונות עבר נפתחים. קשיים בזוגיות שהודחקו צפים ועולים.

נושאי הימנעות מטרידים ומציקים: ״אם לא עכשיו, מתי אעשה זאת?״

סיבות ״למה לא״ נחלשות, וכעת הגיע הזמן להשלים את החסר. זה הזמן להגשים תחביב, תשוקה, חוויה.

משבר אמצע החיים

לפי מחקר של Blanchflower & Oswald (2008) עקומת האושר לאורך החיים דומה ל-U, עם ירידה ניכרת בסביבות גיל 40–50 ולאחר מכן התאוששות. המשבר קשור פחות לגיל הביולוגי ויותר לנסיבות: עומס קריירה, שינוי דינמיקה זוגית ולעיתים גם אירועי חיים כמו מוות של הורה, מחלה או משבר בריאותי. המשבר עשוי לבוא לידי ביטוי בפעולות הישגיות: קריירה, ניהול רומן, ספורט אינטנסיבי ולעיתים דכדוך פנימי או חיפוש משמעות מחודשת.

ומה עם המשפחה?

כאן נכנס האתגר האמיתי. זוגיות יכולה להסתיים – אבל לקשר עם ילדים אין תחליף.

משבר וסיום הזוגיות הופך את הקשר עם הילדים רגיש יותר ונדרש להילחם עליו.

אמיר יודע שבנותיו – נעמי בת ה-17 ודנה בת ה-15 – פגועות, כועסות ומאוכזבות.

אם לא יילחם על הקשר איתן, הן עלולות להתרחק ממנו. הוא מבין – זה קו אדום.

בנותיו ״מענישות״ אותו. מחד, הן רוצות אותו בקרבתן, שומרות עליו, מחמיצות פנים כשהוא שוקל מגורים במקום אחר או מתכנן נסיעה לחו״ל לצורך עסקים. מנגד, הן אינן מוכנות לנהל שגרה משפחתית רגילה ונעימה, הכוללת ארוחות ובילויים משפחתיים כפי שניהלו בעבר. הן גם לא מוכנות לשוחח אתו ולנסות להבין את נקודת המבט שלו. אמיר מותש, שחוק ומיואש. המלחמה על הבנות מרגישה אבודה.

משבר עשוי לפגוע בילדים

אני פוגשת את הסיפור מנקודת מבט נוספת, דרך סיפור משפחתי אחר.

לימור, בת 32. מנהלת קריירה מצליחה באקדמיה. סיימה דוקטורט, עובדת קשה ומתמקדת בעבודתה. את חייה האישיים היא מכנה ״הרס מוחלט״ ומדוכדכת מכך. למרות שהיא רוצה להקים משפחה היא לא מאמינה בזוגיות ואינה יוצאת לדייטים. היה לה בן זוג בנערותה, לפני הצבא, בגיל 17.

כשאביה עזב את הבית, נפרדה מהחבר ומאז לא ניהלה זוגיות נוספת.

שלוש שנים לאחר הפרידה אביה נישא לאשה אחרת. האב שומר על קשר עם לימור. בכל פעם שהם נפגשים הוא מבקש ממנה להיפגש עם אשתו. מעל 10 שנים הוא מבקש מלימור להיות חלק ממשפחתו החדשה.

לימור לא מוכנה לכך. מבחינתה, תהיה זו בגידה נוספת באמה הנטושה. מנקודת מבטה היא תומכת באמה, קרובה אליה מאד ומסרבת למשפחתיות נוספת עם אביה וזוגתו. הדבר מעיב על הקשר בין האב ובתו, מקשה על אמון של לימור בקשר זוגי ומרחיק אותה ממימוש עצמי באמצעות זוגיות בריאה.

אביה של לימור בחר להיפרד ולהמשיך בחייו. נראה שהיתה זו בחירה טובה עבורו אך הוא ניהל ומנהל את בחירתו באופן לקוי, תוך פגיעה ארוכת שנים בבתו.

משבר עשוי להיות הזדמנות

ונחזור לאמיר. אמיר נמצא בצומת. השאלה אינה אם יש משבר, אלא כיצד יבחר להגיב לו – האם בהרס או בצמיחה מחודשת. התמודדות כנה ומכילה, קבלת תמיכה והסכמה על התאמות בחיים עשויה לאפשר יציאה מהשלב הזה מחוזקים יותר, עם בהירות לגבי כיוון והמשך לחיים.

חשוב גם להבין שהעבודה האישית והמשפחתית היא תהליך ארוך שנים. התגובה הקרה שאמיר מקבל כעת מבנותיו עשויה להשתנות בהמשך, ובכל מקרה המלחמה אינה אבודה.

מה צריך לעשות?

1. הכרה במשבר 

לא להתעלם, לא לטאטא מתחת לשטיח, הדברים לא יסתדרו מעצמם.

במקרים רבים, הנטייה להתמקד בתפעול ולהדחיק תחושות קשות. קיים חשש שהכרה במשבר תביא להסחת דעת, תחליש ולא תועיל. מצד שני, ריצה קדימה עשויה לגבות מחיר רגשי ומשפחתי, כעסים יודחקו ויצטברו, והמחיר יצטבר בטווח הארוך.

2. אומץ לדבר 

תקשורת כנה ופתוחה היא המפתח. חשוב להקשיב. נדרש למצוא כוחות להאזין ולהכיל, גם המסרים כעוסים,

עוקצניים ובלתי נסבלים. השיחות חשובות ויש לפנות להן זמן וקשב, להגדיר כללים שמאפשרים לכל הנוכחים להישמע. גם אם אתה המבוגר האמור לשלוט במצב ולתת את כל התשובות, אפשר ואף רצוי לשתף בתחושות של מבוכה או בלבול.

3. לקיחת אחריות הורית

הילדים במקום הראשון, גם כאשר הזוגיות עוברת שינוי.

במשך שנים נמנעת מלעשות שינוי ״בשביל הילדים״. הילדים עשויים להיפגע, אך לא בהכרח מעצם השינוי.

הילדים יפגעו אם הם ירגישו שמתעלמים מהם ומהצרכים שלהם ולא נלחמים על הקשר. על אמיר לקחת אחריות על הובלת המשבר באופן מיטבי. בטווח הארוך ילדיו יוכלו להבין את הנסיבות, לתמוך ואף לראות בשינוי שהוא עובר מודל לגמישות מחשבתית, מודעות, מימוש עצמי והגשמת חלומות.

משבר אמון בעצמי

אמיר בצומת. ברור לו שהוא כנראה לא יחזור לנישואיו כפי שהיו. משבר האמון עם אשתו עמוק.

הבעיה החמורה יותר היא משבר האמון של אמיר עם עצמו. 

במשך השנים צעד אמיר בדרך של הצלחה, בטוח בעצמו וביעדיו. כעת הוא מבולבל ומרגיש חוסר אמון כלפי עצמו. הוא לא מבין איך התגלגל למצב בו כל מה שבנה מתערער ונתון בסיכון. הסבל הנובע מיחסן של בנותיו מרגיש כמו עונש ראוי, הוא נמנע להתבונן גם על עצמו וצרכיו, לסמן יעדים וגבולות. אמיר רוצה לברוח, להמנע, להשתיק את הקולות המבקרים מסביבו -אך הסבל העמוק ביותר נגרם לו על ידי מחשבותיו.

אמיר צריך לרכוש אמון מחדש בעצמו. הוא גם החליט שהבנות שלו לא יפסידו אותו.

הוא התחיל תהליך אישי, לומד לדבר על רגשות, על דיבור פנימי, ביקורת עצמית, בחירות, טעויות.הדרך עוד ארוכה, אבל הוא אדם שלוקח שליטה על חייו מחדש.

אם את/ה או מישהו שאתם מכירים נמצאים במקום דומה – זה לא סוף. זה עשוי להיות סימן להתחלה חדשה.

לא כדאי להישאר לבד עם השאלות, האשמה והכעס.

יש דרך לעבור את המשבר – ולצאת ממנו חזקים יותר, קרובים יותר לילדים שלכם, ולעצמכם.

תגית הלפרין, פסיכותרפיסטית, מסייעת לבודדים להתחזק בתוך מערכת יחסים מורכבת,

להתעצם בתוך הקשר הזוגי ולשלוט טוב יותר בחשיבה האובססיבית

מקורות

Blanchflower, D. G., & Oswald, A. J. (2008). Is well-being U-shaped over the life cycle? Social Science & Medicine, 66(8), 1733–1749.