• Tagit Halperin-Levy

בצמרת אבל בודד


זו חברה שלי, מזכיר לעצמו מיכאל מידי בוקר. בניתי אותה בעשר אצבעות, ימים ארוכים ולילות נטולי שינה. וסוף סוף כשרואים תוצאות, המחזור השליש את עצמו, זכינו בשישה מכרזים בשנה האחרונה, הצוות הוכפל -

דווקא עכשיו מגיעה הבדידות הזאת. לזה לא ציפה.

הרגיש מוכן לקראת הניהול הבכיר. קיבל על עצמו את העבודה הקשה, הוויתור על זמן איכות עם הילדים, צמצום הבילוי עם מיכל, בת הזוג, שחסר מאד. הרגיש שיש לו כלים להתמודד עם הלחץ והמתח המתמיד, עם הצורך להיות בשליטה, עם הכאבים בכתפיים מכובד האחריות. הכל ידע ולקח בחשבון, הכל דובר.

ולבדידות לא היה מוכן.

מיכל לא ממש מבינה והוא לא רוצה להעיק. בשעות הבודדות שלהם ביחד הסכימו שלא לדבר על עבודה. גם לא רוצה שהיא תחשוב שהוא סובל או מתחרט. שעות מחוץ לבית ולא טוב לו? מיכל לא תבין זאת. שי, השותף, כמעט לא נמצא – ואולי עדיף כך. כשהוא נמצא הוא צועק ונוזף והנזק גדול מהתועלת. מעליב עובדים, מתלונן, כמעט מתעמר. רק חסרה תביעה על מה שאמר לזאת מכספים שעזבה אחרי חודש. העובדים מתלוננים על היחס ולא נותר למיכאל אלא להרגיע. השותפות שוחקת. לא כמו פעם.

לא מיכל, ולא שי. העובדים שמחים תמיד לשבת עם מיכאל במשרד, לשתף ולייעץ. אבל לא נעים לומר - לפעמים נראה שהם מנסים לסחוט מידע. אמיר, לדוגמא. ראש טוב, יושב שעה, שואל, מתעניין, יש לו גם כמה רעיונות טובים, אבל יש גם הרגשה מוזרה בשיחות איתו, כאילו - לא בדיוק ברור מה האינטרס שלו. לדעת יותר? לקבל מידע על המצב? להעביר לאחרים? משהו לא אמין בשיחות אתו, כאילו לו ולמיכאל אינטרסים שונים. אולי הבעיה עם מיכאל וככל שהאחריות גדלה קשה לו יותר לסמוך. בכל מקרה, זה לא זה.

לפעמים מיכאל סוגר את דלת המשרד, יושב שעה שקטה רק כדי לחשוב. חייב לתכנן, להעריך סכומים, לתכנן, למפות סיכונים. פעם נהג לעשות זאת עם שי. ביחד. מיכאל הוא אדם של יחד. בצבא עם מפקדי הצוות האחרים, בלימודים תמיד בחבורה. כשפתחו את החברה, שי והוא, זה היה עם שי. ועכשיו לבד. ומיכאל מרגיש שלבד זה לא זה, כאילו מפספס משהו והראיה מוגבלת.

פעם קרא למזכירה. הושיב אותה מולו והציג לה מצגת חדשה. היא היתה בהלם. בהתחלה זה מצא חן בעיניה, כשביקש משוב היא קצת נלחצה. אמרה משהו לא מחייב. לא הועילה הרבה וגם לא היה נעים ממנה. נראה כאילו הפריע לה לראות אותו מתלבט וחלש. כאילו חצה גבול.

אז מיכאל לבד. ככה, כבר כמה חודשים. הרגשה לא משהו, הבדידות הזו. וקצת חבל כי עובד קשה, ויש תוצאות, ויכול היה להיות נחמד ליהנות מכל השפע הזה אם היה עם מי. גם היה מועיל לדבר. ברור שהיה מקבל החלטות טובות יותר.



מנהלים בכירים חווים בדידות. נושאים באחריות ובעול כשלצוות סביבם עניין ואינטרסים, אך לעיתים מנוגדים.

האנשים בארגון נמצאים במערכת אינטרסים אישית, היררכית וחברתית. בהרבה מאד מקרים מנהל בכיר הוא כמעט היחיד שמחזיק את כל מכלול האינטרסים ורואה את כל התמונה.

קיים גם הצורך בקבלת החלטות ענייניות בנושאים אישיים הקשורים לצוות המחייב יצירת מרחק.

גם מנהלי ביניים חווים בדידות. נמנעים מלהתייעץ עם הממונים עליהם על מנת שלא להיתפס כלא מתאימים לתפקיד ניהולי, או להיתפס חלשים.


מוכר לך? אם אתה מרגיש בודד- אתה לא לבד. ב-2012 הוצגה בבית הספר לעסקים של הווארד סקירה שעסקה בתחושת הבדידות של מנכ"לים. מחצית מהמנכ"לים דיווחו על תחושת בדידות בתפקידם, 61% סברו שהדבר פוגע בביצועיהם. המנכ"לים לראשונה רגישים במיוחד לבדידות. כמעט 70% מהם אשר חוו בדידות דיווחו שתחושות אלה משפיעות לרעה על הביצועים שלהם.


אז מה עושים?

1. מוצאים פרטנר להתייעצות. אם לא שותף או מנכ"ל בחברה – פרטנר מחברה אחרת, חבר/ה, קולגה מהעבר, שותף לתחביב כמו פעילות ספורטיבית עם תחומי עניין מקצועי ואחריות משותפים.

2. מתחברים לקבוצת עמיתים. קבוצות עמיתים מתפתחות באופן טבעי בסיום השתלמויות או קורסים בניהול. הצטרפו לאירועים מיוחדים למנהלים בכירים או סדנאות מיוחדות בבתי ספר לניהול. חפשו לכם משרות כדירקטורים בתאגידים אחרים כדי שתוכלו לראות מקרוב כיצד עובדים אחרים ולפתח קשרי התייעצות עמם. קבוצות עמיתים טובות עשויות להחזיק שנים ולתחזק את המשתתפים בהם – מקצועית ורגשית.

3. השקיעו במערכות קשרים. הזמינו לארוחת צהרים, תנו כתף כשזקוקים לכם, שתפו, הביעו התעניינות, תנו וקבלו בחזרה. מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מציגים השקעה במערכת קשרים וחברויות כתחום מובהק בעל השפעה חיובית על אושר אישי לטווח ארוך.

זכרו, שבסוף הקריירה האנשים היחידים סביבכם יהיו המשפחה וקומץ של חברים. השקיעו במערכות יחסים אלו.

4. מהווים מנטור ויועץ לאחרים. קודם כל לצוות שלכם – ואחר-כך ליזמים או מנהלים צעירים מחוץ לארגון. השאלות שיופנו אליכם יהדהדו שאלות ודילמות שגם אתה מתמודד עימם, והשיח יניע ויועיל לשני הצדדים.

5. לוקחים מנטור או יועץ. רצוי שיהיה בעל ניסיון בארגון יחד עם יכולות הקשבה וטיפול. מסגרת קבועה בה יש לכם מרחב המוקדש לטובתכם ולהתפתחותכם, המחשבות מקבלות בהירות, החולשה מוחזקת והדילמות מהוות תשתית ללמידה ושיפור.




0 צפיות0 תגובות

תגית הלפרין לוי

יועצת ארגונית ופסיכותרפיסטית